במפגש שנערך ב־4 בפברואר ומשך אליו תשומת לב בינלאומית עצומה, הצהירו נשיא סין שי ג'ינפינג ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי "אין גבולות" לשותפות ביניהם, וכן כי נפתח עידן חדש ביחסים הבינלאומיים בין המדינות. בפגישתם בשבוע שעבר בפסגת "ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה" באוזבקיסטן הם אף הצהירו על הידוק שיתוף הפעולה והתיאום האסטרטגי־ביטחוני בין המעצמות.
שני המנהיגים, המוּנעים מתוך ראיית עולם דומה ואינטרסים אסטרטגיים משותפים, הדגישו את סלידתם מארה"ב ומנאט"ו, וכן את נחישותם לשנות את הסטטוס קוו והסדר העולמי הקיים. בהתייחס למאבקה של רוסיה באוקראינה ולאתגר של סין מול ארה"ב בעניין טאיוואן, שי ג'ינפינג אף הצהיר בתקשורת הממלכתית הסינית כי בייג'ינג מוכנה לשתף פעולה עם מוסקבה "כדי למלא תפקיד מרכזי בהפגנת האחריות של המעצמות ולהביא יציבות ואנרגיה חיובית לעולם כאוטי".
שתי המעצמות השכנות, סין ורוסיה, הן שחקניות מפתח בפוליטיקה העולמית. הן ממוקמות בציר גיאופוליטי חשוב ובמרכז הכלכלי והתעשייתי העולמי במזרח ובמרכז אסיה, כשהן מוקפות במדינות החזקות באזור, ובראשן יפן, הודו ואינדונזיה. לצד הפערים האסטרטגיים מול שכנותיהן והא־סימטריה בעוצמות ובמשאבים שלהן, סין ורוסיה חולקות ביניהן רקע היסטורי ואידיאולוגי משותף, קשרי תרבות ומסחר ענפים, כמו גם גבול ארוך המשתרע על פני כ־4,000 ק"מ.
מערכת היחסים המורכבת ביניהן התגבשה החל מהמאה ה־17, ובעיקר מאז התמוטטות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה (1991). הקשרים בין המדינות מבוססים על איבה עמוקה והתנגדות לארה"ב, לצד אינטרס וחזון משותפים לבלום את ההגמוניה האמריקאית והשפעתה העולמית. כל זאת תוך חיזוק מעמדן, כוחן ומעורבותן באסיה ובזירה הבינלאומית.
וכך, לצד קשת רחבה של מניעים ארוכי טווח ואינטרסים משלימים וסותרים שפיתחו ביניהן במהלך השנים, השתיים מקיימות יחסי גומלין מדיניים, צבאיים, ביטחוניים וכלכליים שונים. כל אלה נעים על פני ספקטרום רחב של יחסים המתוארים כשותפות אסטרטגית לצד תחרות ויריבוּת. היחסים המורכבים בין השתיים מושפעים מאיומים ומהזדמנויות, לצד תרבות פוליטית, תפיסות עולם ואידיאולוגיות שונות המכתיבות את האינטרסים והיעדים שלהן, כמו גם את המדיניות שהן נוקטות ביחד ובנפרד כלפי אסיה והעולם בכלל וכלפי ארה"ב בפרט.
כינון יחסיהן של סין ורוסיה, שהחל עם חתימתן על הסכם צבאי (1993) והרחבתו להסכם ידידות (2001), הפך במהלך השנים לשורה ארוכה של הסכמים לשיתופי פעולה אזוריים ושותפויות אסטרטגיות מולטילטרליות. לדוגמה, "ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה", המשמש עד היום כציר גיאופוליטי חשוב המקשר את רוסיה לסין, להודו, לפקיסטן ולמדינות מרכז אסיה.
מיסוד מנגנוני ההידברות וקידום השותפות האסטרטגית בין סין לרוסיה באים לידי ביטוי בין השאר בהגברת היקף הסחר, אספקת משאבי אנרגיה רוסיים (ובראשם נפט, פחם וגז טבעי) וכן ביצוא ציוד מכני ואלקטרוני, טכנולוגיות מתקדמות, אמל"ח וציוד צבאי (כדוגמת מערכות נ"מ רוסיות מדגם S־400).
כל זאת תוך הרחבת מדיניות החוץ והמעורבות במשברים ופורומים בינלאומיים, ייזום פרויקטים ורשתות קשרים אסטרטגיים, ביסוס יחסים עם מדינות רבות ברחבי אפריקה והמזרח התיכון, שילוב בין מדינות אסיה ואירופה (דוגמת הסכם EEU) וכן שילובן של מדינות נוספות ברחבי העולם, לרבות איראן.
עם זאת, למרות ההתקרבות ההדדית שחלה בין המעצמות, התבוננות מקרוב ממחישה את השוני בגישתן האסטרטגית. סין מתמקדת בפיתוח ובמיסוד שיתוף פעולה כלכלי־מסחרי גלובלי כדוגמת "פרויקט החגורה והדרך" המקשר בין אסיה, אירופה, אפריקה ומדינות במזרח התיכון, לרבות ישראל. סין מנסה למצב את כוחה כמעצמה כלכלית עולמית ובתוך כך לקדם יציבות, פריחה ושגשוג ברחבי העולם.
מנגד, רוסיה פועלת באופן חתרני. היא מקרינה את עוצמתה הצבאית באירופה, באפריקה ובמזרח התיכון, ונוקטת עמדה לוחמנית־אגרסיבית במישור הביטחוני והפוליטי, שמטרתה לעורר כאוס וחוסר יציבות. הדוגמה הטובה והעדכנית ביותר לכך היא המלחמה באוקראינה.
למרבה האירוניה, הטלת הסנקציות הבינלאומיות על רוסיה בעקבות סיפוח קרים (2014) והחרפתן בעקבות המלחמה באוקראינה, דחפה את רוסיה לזרועות סין ואף חיזקה את השותפות האסטרטגית ביניהן. מפרסומים עדכניים עולה כי מאז 2013 היקף הסחר בין השתיים צמח מ־88.8 מיליארד דולר ל־146.9 מיליארד דולר בשנת 2021. כמו כן, חל גידול בשיעור היואן (המטבע הסיני) במסגרת רזרבות המט"ח של הבנק המרכזי ברוסיה מ־0.1% בשנת 2015 ל־13.2% כיום.
אם לא די בכך, הרי שרוסיה, הנחשבת ליצואנית הגדולה בעולם של משאבי אנרגיה ותוצרת חקלאית (כגון חיטה, דגנים ודשנים), מתגברת על החרם שהטילו עליה ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי ואף מוכרת לסין ולהודו נפט, פחם וגז טבעי בהיקפים גדולים ובמחירים מופחתים. בתוך כך, רוסיה עקפה את ערב הסעודית בהיותה ספקית הנפט המובילה של סין (דרך צינור הנפט שעובר במזרח סיביר) בהיקף של 1.68 מיליון חביות ביום – גידול של 7.6% לעומת 2021.
בנקודה זו חשוב להבהיר כי סין, עם 1.4 מיליארד תושביה (לעומת כ־145 מיליון תושביה של רוסיה), היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם לאחר ארה"ב. שוויה, הנאמד ב־17.7 טריליון דולר, גדול פי עשרה משוויה של הכלכלה הרוסית – הנחשבת ל־11 בעולם עם כ־1.79 טריליון דולר בלבד. על פניו מסתמן כי הטלת הסנקציות מחזקת עוד יותר את הדומיננטיות הסינית ומגבירה את התלות של מוסקבה בבייג'ינג.
במקביל מתעצמת הדילמה הסינית בנוגע לאוריינטציה האסטרטגית שלה מול המערב. מצד אחד, סין היא בת־ברית ושותפת סחר מרכזית של רוסיה. מצד שני, היא מובילה מלחמת סחר נגד ארה"ב, אך במקביל אינה יכולה לוותר על היקף הסחר העצום שלה עמה ועם מדינות האיחוד האירופי, שבשנה החולפת הסתכם ב־650 וב־800 מיליארד דולר בהתאמה.
מנקודת מבט מערכתית, הטלת הסנקציות הכבדות על מוסקבה, שנועדה לבלום את מכונת המלחמה הרוסית, השיגה עד כה תוצאה הפוכה ממה שייחלו לה במערב. שימוש ב"נשק" הסנקציות הוביל להידוק הקשרים האסטרטגיים בין בייג'ינג ומוסקבה, הנושאים כבר עתה "פירות" חיוביים עבורן, ובהם קידום הקשרים והפעילות המסחרית־כלכלית ביניהן.
במקביל, חיזוק השותפות בין הצדדים מחדד את הא־סימטריה במעמדן ובכוחן של סין ורוסיה. מצד אחד הוא מגביר את תחושת העוצמה של פוטין. מצד שני, העוצמה שפוטין מפגין כביכול – התחמקות מהסנקציות – נשענת למעשה על הכתפיים הסיניות הרחבות, וממחישה את תלותה של רוסיה בסין. בד בבד, השותפות המתהדקת בין השתיים מבליטה את מעמדו הדומיננטי של שי ג'ינפינג ואת עוצמתה הכלכלית של סין באסיה ובכלל, במסגרת מלחמת הסחר מול ארה"ב והמאבק הבין־גושי בזירה הבינלאומית.
לנוכח הרקע הזה, על ממשלת ישראל, ללא תלות במנהיג העומד בראשה, ללמוד להתנהל באיפוק, בזהירות ובשיקול דעת מול כל אחת משלוש המעצמות העולמיות. זאת במטרה לשמור ככל הניתן על כוחה, מעמדה ועמדתה הניטרלית במצב הגיאופוליטי המורכב שנוצר, לפחות עד שתתבהר התמונה לגבי המלחמה באירופה ומאזן הכוחות החדש שנוצר בזירה הבינלאומית.
.