הצהרותיו האחרונות של ולדימיר פוטין, נשיא הקרמלין מאמש, כלפי הידוק טבעת החנק על רוסיה ועליו, הן דרמטיות ואינן משתמעות לשתי פנים. בעבורו, הן 'קזוס בלי', עילה מוצדקת להכרזת מלחמה כלפי המערב. בתוך כך, הוא הזהיר מפני אכיפת אזור אסור לטיסה מעל אוקראינה והצהיר, כי פעולה זו תגרור את רוסיה החמושה בנשק גרעיני, לעימות צבאי כולל באירופה. מנקודת מבטו, המטרה מקדשת את האמצעים. אין גבולות ומגבלות לשימוש בכוח מול אוקראינה והוא איננו "עוצר באדום". והעובדות מדברות בעד עצמן. לאחר שכוחות רוסיים השתלטו על זפוריז'ה, תחנת כוח גרעינית גדולה בדרום אוקראינה, כונסה ישיבת חירום של מועצת הביטחון של האו"ם ושגרירת ארה"ב לאו"ם, לינדה תומאס-גרינפילד טענה, כי "העולם חמק בקושי מאסון גרעיני".

לצד אזהרת המערב, פוטין הוסיף ושיגר איומים מפורשים גם כלפי וולדימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה. הוא קרא ל"דה-מיליטריזציה" ופירוז מנשק לצד "דה-נאציפיקציה" וסילוק הניאו-נאצים מהנהגת המדינה. בנוסף, הוא דרש שאוקראינה תישאר ניטרלית במסגרת המאבק של מדינות נאט"ו והמערב נגד רוסיה והצהיר כי התנגדות עזה של אוקראינה לפלישה הרוסית, תגרור אסון שיפגע בה אנושות.

במקביל לשלל ההצהרות והאיומים בתקשורת, מנהיג הקרמלין פועל על פי מתווה מדיני וצבאי מפורט ומתוכנן לפרטי פרטים, תוך שהוא ממשיך להפגיז ולכתוש את השכנה ממערב. בזמן שמספר ההרוגים באוקראינה עולה משעה לשעה ולמעלה ממיליון פליטים נמלטים על נפשם ובהם כחצי מיליון ילדים, פוטין איננו בוחל באמצעים. הוא פותח בשורה של צעדים דרקוניים ומטיל מגבלות נוקשות על חופש העיתונות וחופש הביטוי ברוסיה, חוסם את הגלישה ברשתות פייסבוק וטוויטר במדינה ומעביר חוק שמאפשר לכלוא לשלוש שנים כל מי שיקרא לסנקציות עליה. צעדים שטרם נראו כמותם בעשורים האחרונים ובמיוחד, מאז נפילת ברית המועצות והגוש הסובייטי ב-1991.

קונדוליסה רייס, מזכירת המדינה האמריקאית והיועצת לביטחון לאומי בממשל ג'ורג' בוש האב, תיארה את פוטין כ"בלתי יציב ובעל שגעון גדלות". הנשיא ג'ו בידן ובכירי ממשל במערב רואים בו מנהיג פרוע ולא-רציונלי וזאת, בזמן שמומחים מתחום הפסיכולוגיה מזהים אצלו נרקיסיזם וחוסר מודעות לסיכונים. בהיותו מונע משנאה תהומית למערב ותשוקה עצומה לכוח, אין ספק כי מדובר באדם חזק וקיצוני, ערמומי ומסוכן וכל שנוקפות השעות, מצטייר פרופיל אישיותי של רודן אלים, אכזר, רצחני וחסר מעצורים. עם זאת, חשוב להבין, שמדובר בדיקטטור רציונליסט וקר רוח, הנוקט חישובי עלות-תועלת פרגמטיים ופועל באופן מחושב ומתוכנן למימוש מטרת-על שאפתנית ויוצאת דופן בקנה מידה גלובלי.

מנהיג הקרמלין מודע היטב לפערים של רוסיה מול ארה"ב והמערב ולא-סימטריה באינטרסים, בעוצמות וברצינות הכוונות. עם זאת, ככל שהלחץ הבינלאומי גובר, פוטין, הנמצא במצוקה, הופך למסוכן יותר ויותר ועלול להוביל מהלכים קיצוניים וחסרי תקדים. פרדוקסלי ככל שזה יישמע, תיאור הסנקציות הבינלאומיות על ידו, כקזוס בלי, היא קריאת מצוקה לצד אזהרה של אדם המוכן להתאבד כדי להשיג את יעדיו. כשהוא נוקט בשלל הצהרות, איומים ומסרים מפולפלים הוא זורה חול בעיניו של המערב, המתקשה להבין כי למעשה הוא קורא לו לעצור ולהחזיק אותו, לפני שהוא "יאבד את זה לגמרי" וישתמש בנשק יום הדין. בתוך כך, הוא מגלגל את האחריות למהלכיו הקיצוניים כמו גם לתוצאותיהם כלפי הצד השני, שעדיין איננו מפנים, שהוא איננו מבין את גודל הפער בין הצדדים.

לכן, זהו הרגע להתעורר ולהתפכח מ"משאלת לב" וממצג שווא, למציאות חדשה ואלימה המוכתבת על ידי מנהיג הקרמלין. הגיעה השעה להפנים כי שימוש אגרסיבי בסנקציות בינלאומיות, נכשל כישלון חרוץ. זוהי "חרב מתהפכת" שלא רק שאיננה בולמת את פוטין, אלא להיפך. היא מדרבנת אותו להמשיך לפעול, לכפות שימוש בכוח צבאי ובאלימות דורסנית וחסר הפשרות, העלולים להוביל לתוצאות הרות אסון. קיצוני ככל שיהיה, מעבר למאבקו הכוחני על אגו ושררה, הוא כבר ניצח במלחמה. בעבורו, המלחמה איננה על עתיד אוקראינה, אלא הרבה מעבר. המלחמה נועדה לשבש את הסטטוס-קוו באירופה, לחולל שינוי עולמי רדיקלי ולהפוך למעצמה עולמית כבימי האימפריה הסובייטית.

על רקע זה, חשוב להבין כי דיפלומטי ומכובד ככל שיהיה, המפגש של בנט עם פוטין במוסקבה שתואם עם ארה"ב, הוא חלון הזדמנות ופוטנציאל ליצירת מפנה. זהו אחד מרגעי השיא של המשבר וניסיון חשוב מאוד עבור ישראל והעולם כולו לעצור את הרכבת הדוהרת אל הגיהינום. עם זאת, תהא זו טעות לחשוב שברגע קריטי זה, פגישת פסגה במוסקבה, היא ערובה לביטחון או הבטחה אמיתית לשיפור עמדות בעניין הסכם הגרעין האיראני, בוודאי ובוודאי בעבור מי שמקדש את שפת הכוח. נדרש עוד מאמץ רב לבניית אמון בין הצדדים וכגודל ההישג, כך עלול מאמץ זה, להפוך להפסד מר שיפגע בעוצמתה ומעמדה הבינלאומי של ישראל. בהיסח הדעת ומבלי "לקרוא" בין השורות ולהבין נכון את המפה הגיאופוליטית העולמית, הזדמנות חד-פעמית זו המוגבלת בזמן, באם תפוספס, עלולה לסמל את פתיחתה של מלחמת העולם השלישית.

סי.