מידי יום מתפרסמות יותר ויותר תמונות זוועה המתעדות את ממדיה המפלצתיים של המלחמה האכזרית שמנהל פוטין באוקראינה. ה"קצב ממוסקבה", העומד בראש הצבא הרוסי, מוחק ערים שלמות, רוצח וטובח ללא אבחנה תוך הרג שרירותי וברוטאלי, לצד התעללות מינית מחרידה, שעוברת בעיקר אוכלוסיית הנשים האוקראיניות.
מדי יום מתפרסמות תמונות זוועה, המתעדות את ממדיה המפלצתיים של המלחמה האכזרית באוקראינה. ה"קצב ממוסקבה", העומד בראש הצבא הרוסי, מוחק ערים שלמות וטובח, לצד התעללות מינית מחרידה
מאז פלישתו ב-24 בפברואר לאוקראינה, אינספור נשים בכל הגילאים, לרבות קטינות וקטינים בכל רחבי המדינה, נופלים קורבן להתעללויות קשות ועינויים מזעזעים מצד חיילים רוסים, שכירי חרב ומפרי חוק מזדמנים, ובהם גם אוקראינים, שאינם בוחלים באמצעים.
פושעים אלה שאכזריותם לא יודעת גבולות, תוקפים מינית ילדים וילדות ואונסים לאור יום אלפי נשים לצד נערות צעירות, לא פעם לעיני בני משפחה ומצלמות. בעודם פועלים כיחידים או בקבוצות, הם דואגים לשרוף ולבתר את גופות קורבנותיהם ולו כדי להעלים עדויות ולהשמיד טביעות אצבעות.
והעובדות הקשות מדברות בעד עצמן. בביקורה בעיר בוצ'ה ביום שישי האחרון, אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית נחשפה לעדויות מצמררות על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות שכללו מראות קשים לעיכול ובהם גופות נשים מבותרות לצד חלקי גופות שרופים שנאספו לקברי אחים פתוחים.
לדבריה, מעשי זוועה אכזריים, אלימות מפלצתית לצד מראות מצמררים וקשים מנשוא, חושפים את פניה המכוערים של מכונת המלחמה הרוסית בהובלת ה"קצב ממוסקבה".
אך מציאות רצחנית זו, מדממת ומטלטלת ככל שהיא מתוארת על ידי פון דר ליין, איננה ייחודית רק לבוצ'ה. רצח עם שיטתי וטיהור מגמתי של אוכלוסיות שלמות מתחולל כיום בערים, כפרים ומחוזות רבים ברחבי המדינה כמו גם בסמוך לקייב הבירה וכן, למריופול, העיר המרכזית במחוז דונצק, שהופגזה קשות בימים האחרונים.
בביקורה בבוצ'ה, נשיאת הנציבות האירופית נחשפה לעדויות מצמררות על פשעים נגד האנושות, שכללו מראות קשים לעיכול ובהם גופות נשים מבותרות לצד חלקי גופות שרופים
תמונות וסרטוני זוועה המתעדים מידי יום ולפרטי-פרטים את המראות הללו, אינם מותירים כל מקום לספק. במקרים רבים מדובר בהתעללות ותקיפה מינית קשה של ילדים חסרי ישע, לצד מקרי אונס יחידני/קבוצתי מחרידים של נשים ונערות צעירות, המהווים פשעי מלחמה והפרה בוטה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי (סעיף 27 של אמנת ג'נבה משנת 1949).
מעבר לכך, עבור חיילים רוסים, לצד פושעים ועברייני מין באשר הם, אונס ואלימות מינית הם נשק פסיכולוגי אכזרי ורב עוצמה, במיוחד נגד אוכלוסיות מוחלשות אלה.
ולמרות שהם נשק מפלצתי עוד משחר ימי ההיסטוריה האנושית, בעידן הרשתות החברתיות פשעי מלחמה מחרידים אלה הם תופעה המונפשת ומתועדת ביתר שאת. עובדה המדרבנת את התוקפים להעלות את רף האלימות במטרה להציגם כהישג.
אלימות מינית היא נשק מפלצתי משחר ההיסטוריה האנושית, אך בעידן הרשתות החברתיות פשעי מלחמה אלה מתועדים ביתר שאת, מה שמדרבן את התוקפים להעלות את רף האלימות
וכך, אונס ותקיפה מינית הפוגעים בגוף, מטלטלים את הרגש ומרסקים עד אימה את הנפש, מותירים צלקות עמוקות החרוטות לאורך שנים, במיוחד כשהם מבוצעים נגד נשים וקטינים או לנגד עיניהם. כל שכן, בעת מלחמה מצולמת המשודרת 24/7 לכל העולם.
על פי אחת העדויות לא פחות מ-25 נשים וילדות, שהצעירה בהן היא בת 14, נאנסו באכזריות על ידי חיילים רוסיים באחד המרתפים בעיר בוצ'ה ו-9 מתוכן נכנסו להריון. לדברי החיילים הרוסים "הם אונסים את הנשים כך שלא תרצנה יותר אי-פעם בעתיד כל מגע עם גברים וזאת, כדי למנוע מהן להביא לעולם צאצאים אוקראינים.
חשוב להבין, מדובר בתופעה מפלצתית ומחרידה של טרור מיני, שתכליתו לא רק להפיץ את הזרע הרוסי, אלא לסרס בשיטתיות את נשות אוקראינה ולמנוע מהן באופן סדיסטי-רצחני ילודה והמשכיות דורית של תינוקות אוקראינים.
ואגב, ממדי הטרור המחרידים לא נגמרים כאן, כי מי שניצלה מהתופת עלולה למצוא את עצמה חיה חיי קלון באוקראינה או מסולקת לסיביר או לאזורי החוג הארקטי/קוטב. טיהור עד הסוף המר של אוקראינה.
בעניין זה, לסיה וסילנקו (Lesia Vasylenko) חברת הפרלמנט באוקראינה צייצה בחשבון הטוויטר שלה, כי הקיצוניים שבקיצוניים מקרב החיילים הרוסיים, תוקפים מינית את הקהל המוחלש ביותר מקרב האוכלוסייה המוחלשת של נשות אוקראינה, היינו נשים מבוגרות וזקנות המתגוררות בפאתי קייב.
ציני, אכזרי ומחריד ככל שזה נשמע, אין בכך כדי לתאר את גודל האימה וממדי התופעה. אוכלוסייה זו, שנותרה ללא קורת גג, ללא מזון ותרופות, שלא לומר משמעות ועתיד הנראה לעין, מהווה טרף קל וזמין עבור כל אותם פושעים ועברייני מין המנצלים אותה בגסות מחפירה ונטולת עכבות.
וההיסטוריה חוזרת על עצמה. על אף שנידמה היה כי הם פסו מהעולם, יש כאן חזרה על דפוסי התנהגות מפלצתיים ולא-אנושיים מימי מלחמת העולם ה-2 שרק הלכו והתעצמו במכפלות ובעוצמות אדירות.
חברת הפרלמנט האוקראיני וסילנקו צייצה כי הקיצוניים מקרב החיילים הרוסיים תוקפים מינית את הקהל המוחלש ביותר מהאוכלוסייה המוחלשת של נשות אוקראינה, נשים מבוגרות וזקנות
בדומה לאונס ההמוני של שני מיליון נשים שבוצע על ידי חיילים רוסיים בגרמניה בזמן המלחמה, כך קורה גם הפעם. בעבור ה"קצב ממוסקבה" וחייל מכונת המלחמה הרוסית, "אין דין ואין דיין" ואין מקום לפשרות. אין גבולות ומגבלות פוליטיות, מוסריות או נורמטיביות לשימוש מופרז באלימות קשה וכוח משחית כדי להשיג את מטרותיו.
מנקודת מבט זו, כל האמצעים כשרים ואונס יחידני, קבוצתי וכל שכן, המוני, הוא אמצעי לגיטימי ונשק קטלני, המשמש לא רק נגד נשות אוקראינה ובני הדור הצעיר, אלא גם נגד החברה והמדינה כולה לעתיד לבוא. וכך, בעוד המערב עומד פסיבי ומתבונן מהצד, "הקצב ממוסקבה" מרסק את אוקראינה תוך שהוא זורע את זרעי המוות וצורב את זרעי השנאה עמוק בתודעה הציבורית.
למרבה הצער, נוכח ההפגזות הכבדות הנמשכות ברחבי המדינה מצד צבא רוסיה, קיים קושי להעריך את ממדיה האובייקטיבים של תופעת האלימות נגד נשים וקטינים, תופעה שרק הולכת וגדלה.
במקביל ועל רקע הפגיעה האנושה בתשתיות קריטיות ובהן בתי חולים ומרפאות מקומיות, גדל הפער העצום בין היקף הסיוע הרפואי הנדרש לבין זה המסופק בעיקר על ידי מוסדות וולונטריים וארגוני בריאות בינלאומיים, שהוא בבחינת "טיפה בים".
למרבה הצער, נוכח ההפגזות הכבדות הנמשכות ברחבי המדינה מצד צבא רוסיה, קיים קושי להעריך את ממדיה האובייקטיבים של תופעת האלימות נגד נשים וקטינים, תופעה שרק הולכת וגדלה
יתר על כן, ככל שהמלחמה נמשכת והמצב הביטחוני הולך ומידרדר באוקראינה, בהיעדר טיפול מידי והולם, בהיעדר משפחה וקהילה תומכת וכל שכן בהיעדר בית חם או מקלט לברוח אליו, קורבנות האלימות שחוו טראומות ומצליחים בדרך-לא דרך להיחלץ מהתופת, ממשיכים לרוץ כעיוורים בדרכם אל הגיהינום.
חשוב להבין כי זוהי נקודת אל-חזור. מעבר להכרה של האו"ם בתופעה, לגינוי הרשמי שלו ולאזהרותיו – על העולם להתעורר כעת, לקחת אחריות לאלתר ולעצור באופן מיידי את כל הזוועות המחרידות הללו שימשיכו וילוו את קורבנות האלימות הקשה עוד שנים רבות קדימה.
זה הזמן להבין, כי למרות שנעשים ניסיונות לטייח, לטשטש, להעלים או להתעלם מהעובדות והראיות המוצקות לגבי פשעי המלחמה, זוהי חובה מוסרית ומצפונית ראשונה במעלה, אחריות ומחויבות קריטית המוטלת על הקהילה הבינלאומית כולה, לעצור את הרכבת אל המוות.
טרגדיה אנושית זו וההתמודדות איתה, נושאת משמעויות והשלכות גיאופוליטיות מרחיקות לכת העלולות להשפיע לא רק על המאזן הדמוגרפי, הסטטוס-קוו והיציבות הפוליטית-חברתית באוקראינה, אלא על עתיד היחסים הבינלאומיים בשנים הקרובות, עוד הרבה מעבר לגבולות אירופה.
