שנה לאחר נסיגת צבא ארה"ב מאפגניסטן, ממשל ביידן יכול סוף־סוף לנשום לרווחה. חיסולו של איימן א־זוואהירי, מנהיג אל־קאעידה בקאבול, ביום ראשון שעבר, שם קץ למרדף ממושך אחר מי שהיה במשך 15 שנה סגנו של אוסמה בן לאדן, שחוסל ב־2011. א־זוואהירי בן ה־71 היה רופא עיניים מצרי שסבו שימש כאימאם של אל־אזהר, המוסד הדתי החשוב באסלאם. אך כמי שהשתייך בצעירותו ל"אחים המוסלמים", נמשך לאסלאם הרדיקלי ואף היה מעורב ברצח הנשיא סאדאת, א־זוואהירי לא הלך בדרכי סבו.
הוא היה מבין מקימי אל־קאעידה באפגניסטן בשנת 1988, ולימים נחשב למוח המתכנן והיזם שעמד לצד בן לאדן ומאחורי מתקפת הטרור ב־11 בספטמבר, כמו גם מאחורי הפיגוע נגד המשחתת האמריקאית Cole באוקטובר 2000 והפיגועים ב־1998 נגד השגרירויות האמריקאיות בקניה ובטנזניה, שגבו אלפי קורבנות.
א־זוואהירי הוא גם מי שאחראי להפצת הטרור העולמי בעשור האחרון באמצעות רשת הכוללת "זכיינים" וארגוני־בת לצד תאים וקבוצות טרור, תומכים ואוהדים הפועלים הן במישור הפיזי והן במרחב המדיה הדיגיטלית, בהשראת אידיאולוגיית הג'יהאד הסלפי הגלובלי.
אומנם עד היום בוצעו אין ספור פעולות במסגרת המאבק בטרור העולמי, אשר פגעו בלא מעט מפקדים בכירים בארגון, אולם רק כעת ארה"ב הצליחה לסגור חשבון עם מנהיג הטרור המבוקש ביותר בעולם: האחראי הישיר לשרשרת האירועים הטרגית בספטמבר 2001, שבה נרצחו 2,977 איש, ושנחשבת לנקודת מפנה היסטורית ששינתה סדרי עולם.
ההתנקשות בא־זוואהירי באמצעות מל"ט במקום מסתורו בקאבול משכה תשומת לב רבה. הוא נחשב לגולת הכותרת עבור ממשל ביידן, במיוחד לאחר הנסיגה מאפגניסטן וההסכם עם הטאליבן שלא יאפשר לארגוני טרור לפעול שם. אומנם א־זוואהירי נעדר הכריזמה והמוניטין שלהם זכה בן לאדן, אך הוא נחשב לאידיאולוג ולאסטרטג מיומן, וכן ל"דבק" מאחורי ארגון הטרור שבשיאו מנה כ־35 אלף לוחמים מכל העולם (לפני עליית דאע"ש ב־2014).
פריצתו של ארגון "המדינה האסלאמית" לבמה העולמית האפילה רבות על אל־קאעידה, שנתפס כארגון טרור הנמצא בדעיכה, אך התבוננות מקרוב מאפשרת להבחין בתהליכי עומק חשובים הקשורים אליו. מנהיג אל־קאעידה, שנודע בגישה ששילבה בין שמרנות ומסורת לבין חדשנות ושינוי, התאים את הארגון לשינויים בנסיבות ובסביבות פעולה שונות העשויות לסייע לו בעתיד, וזאת אף שבשנים האחרונות לא הצליח לבצע פיגועי טרור משמעותיים במערב.
כשהוא מונע משנאה לארה"ב ולמערב, ועם חזון ארוך טווח להקים אומה אסלאמית עולמית ואסטרטגיה פרגמטית, א־זוואהירי דגל בגישה "גלוקאלית" (Glocalization) המשלבת בין התרחבות הפעילות בעולם לבין הגברת המעורבות והנוכחות במדינות ערב השונות, תוך התערות באוכלוסייתן. הוא דגל בביזור הכוח והשליטה מהמרכז באפגניסטן והקמת שלוחות שפעלו באופן עצמאי במגרב, בסומליה, בתימן, בסיני, בסוריה ובהודו, וביצעו פיגועי טרור מקומיים נגד מטרות ויעדים אמריקאיים ומערביים (דוגמת פיגוע הטרור הקטלני במוגדישו עם 500 נפגעים ב־2017).
יתרה מכך, לצד מכות קשות שספג (חיסול מנהיגים מקומיים, אובדן יוקרה ומשאבים לוגיסטיים), א־זוואהירי צלח אתגרים וניצל משברים שהתחוללו בעולם המוסלמי, ובהם "האביב הערבי" ומלחמות האזרחים בסוריה ובתימן, כדי להרחיב את שורות הארגון.
בניגוד לדאע"ש, שפעל בברוטאליות לאור הזרקורים ונקט טרור רצחני וחסר הבחנה גם נגד האוכלוסייה המוסלמית, אל־קאעידה פעל לרוב בחשאיות ומתוך סובלנות כלפיה. זאת תוך יצירת קשרים עם קבוצות, תאים וארגוני טרור שונים בעולם ותוך גיוס לוחמים ומשאבים באמצעותם, לדוגמה בבורמה ובבנגלדש, במאלי ובבורקינה פאסו.
לאחר קריסת דאע"ש, א־זוואהירי עודד את לוחמי הארגון להצטרף לשורות אל־קאעידה וקרא לעולם המוסלמי להתגבר על פערים ומחלוקות פנימיות ולהתאחד למאבק משותף נגד ארה"ב. המדיניות שאותה נקט ומהלכיו השונים הובילו לגיוס ורדיקליזציה לצד התפשטות גיאוגרפית של הארגון, כפי שעולה מפרסומים עדכניים, המראים כי אל־קאעידה מחזיק כיום בטריטוריות באסיה, אפריקה והמזרח התיכון, ונחשב עד לא מזמן כאיום המרכזי על ארה"ב.
כך שעבור הממשל האמריקאי, מדובר בניצחון פוליטי ותודעתי משמעותי מאוד. כל שכן עבור הנשיא ביידן באופן אישי, נוכח הרייטינג הנמוך והביקורת הקשה 'שספג לאחרונה בקונגרס ומקרב חברי מפלגתו.
החיסול כשלעצמו הוא אירוע מודיעיני צבאי חשוב. בראש ובראשונה בעבור כל אותם מומחים ואנשי מקצוע מקרב היחידות המיוחדות, ארגוני הביון וקהילות המודיעין במערב, הנוטלים חלק במאבק ממושך ואינטנסיבי נגד הטרור העולמי. מסתמן כי המאמצים והמשאבים העצומים שהושקעו במשך יותר משני עשורים במאבק צבאי־אופרטיבי, מודיעיני ותודעתי מורכב זה, לבסוף השתלמו.
חיסול א־זוואהירי מצטרף לשורת חיסולים של בכירים בתנועת הג'יהאד העולמי, ובראשם כמובן בן לאדן בתקופת אובמה ואבו בכר אל־בגדדי, מנהיג ארגון דאע"ש שחוסל בתקופת טראמפ (2017).
עם זאת, ניסיון העבר מלמד כי חיסול ראשי הטרור אינו מוביל למיגורו, כל שכן להיעלמותה של האידיאולוגיה הרצחנית המזינה אותו ומושרשת בקרב מיליוני מוסלמים בעולם. לעתים ההפך הוא הנכון, כפי שראינו לאחר חיסול בן לאדן. וכך, בזמן שהמתיחות בין ארה"ב וסין מגיעה לשיאה במשבר טאיוואן, וכשברקע מלחמה רצחנית מתחוללת באירופה ואיומי הגרעין מצד רוסיה וקוריאה הצפונית מחריפים, חיסול א־זוואהירי איננו אלא "מכה קלה בכנף", הנתפס כאירוע שולי בזירה הבינלאומית.
אומנם מדובר בפגיעה אנושה ב"ראש הנחש", שעשויה להוביל לשינוי מפת איומי הטרור העולמי, תוך העברת מוקד האיום לאפריקה (בדגש על השלוחה בסומליה, הנחשבת למוקד מסוכן ביותר); אך חשוב ומשמעותי ככל שיהיה, האירוע הזה מתגמד בהשוואה למשברים בינלאומיים חמורים המתחוללים לאחרונה ונושאים פוטנציאל עצום לשינוי סדרי עולם.
יתרה מכך, השלכותיו הביטחוניות והגיאופוליטיות של האירוע תלויות במידה רבה באופן שבו הממשל האמריקאי יציג את המבצע על משמעויותיו וממדיו השונים במדיה העולמית, ולו כדי ליצור הרתעה חזקה לצד תדמית עוצמתית של ארה"ב, כבעלת יכולות ומוטיבציות להגיע ולחסל כל אחד בכל מקום ובכל עת.
ללא ספק, על ממשל ביידן לנקוט אסטרטגיה קוהרנטית ולהעביר מסרים חד־משמעיים, שלפיהם אסור לנוח על זרי הדפנה ולראות באירוע סוף פסוק. זאת היות שדווקא כעת, כשתשומת הלב העולמית מופנית לאירועים הרי גורל, הטרור מנצל את המתיחות הביטחונית, הקיטוב וחוסר היציבות הפוליטית והפערים הכלכליים־חברתיים כדי להכות שורש, להתפשט ולהתחזק. אף שארגון אל־קאעידה ירד מגדולתו, המורשת העשירה שהותיר אחריו א־זוואהירי היא בגדר פצצה מתקתקת, העלולה להתלקח בקרוב, במיוחד באפריקה, ולהשפיע רבות על הזירה הבינלאומית.