רחוקים מקו הסיום

מאז פלשה רוסיה לאוקראינה ב־24 בפברואר, הצבא הרוסי כותש ומוחק ערים ואוכלוסיות שלמות מהמפה. הוא הפך כ־16 מיליון מאזרחי אוקראינה, ובהם כ־5.5 מיליון ילדים, לעקורים ולפליטים, ובכך גרם למשבר ההומניטרי החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, המאיים על יציבות היחסים הבינלאומיים, כפי שהוגדר על ידי האו"ם.

בנוסף, רוסיה חסמה את נמליה האסטרטגיים של אוקראינה בים השחור ואף כבשה כ־20% משטחה. וכך, למרות ההערכות במערב כי רוסיה תקרוס נוכח הסנקציות הכבדות והבידוד הבינלאומי שנכפה עליה, הצבא הרוסי ממשיך להפציץ ללא הרף תשתיות קריטיות, לצד מבני ממשל ומגורים, מוסדות חינוך ובתי חולים במזרח ובדרום אוקראינה.

כמו כן, על אף הכשלים בניהול האסטרטגי, הטקטי והלוגיסטי של מכונת המלחמה הרוסית, ולמרות כישלון הערכתו של המודיעין הרוסי בנוגע לרוח הלחימה ועמידות הציבור האוקראיני – הצבא של פוטין שומר על יתרונו בארטילריה וביכולות האש בשדה הקרב.

לאחר שישה חודשי מלחמה, התמונה המצטיירת שונה מההערכות השגויות ו"משאלות הלב" שהושמעו במערב לגבי תבוסתו המהירה של הקרמלין והעומד בראשו. עשרות אלפי חיילים רוסים נהרגו או נפצעו וכמו כן הושמדו אלפי טנקים, מל"טים, מסוקים, מערכות טילים ואמצעי לחימה שונים – אך המלחמה רחוקה מקו הסיום ולא נראה שהצבא הרוסי עומד להתקפל בקרוב ולסגת מאוקראינה.

הפדרציה הרוסית היא מדינה עצומה בעלת משאבי אנרגיה רבים דוגמת נפט וגז טבעי, ומעצמה גרעינית המחזיקה בכ־47% ממצבור הנשק הגרעיני העולמי, לרבות כ־6,000 ראשי נפץ גרעיניים.

פוטין מודע היטב לא־סימטריה במאזן הכוחות מול ארה"ב ומדינות נאט"ו, שבה בולטת העליונות הגרעינית הרוסית לעומת נחיתותה הקונבנציונלית, ולכן הוא מיטיב להתבסס על הממד ההרתעתי של הנשק הגרעיני. מדובר במכפיל כוח קריטי במשוואה האסטרטגית, שאפשר לו עד היום להכתיב את כללי המשחק, הקצב ואופן התנהלות המלחמה באוקראינה.

כשמטחים כבדים נורים לעברה, מטוסי קרב הנושאים טילים היפר־סוניים מוצבים בכוננות בקלינינגרד, ויחידות צבא רוסיות מתבצרות במתחם הכור הגרעיני בזפוריז'יה, הכוחות האוקראיניים נאבקים בנחישות בצבא הרוסי תוך שהם נעזרים באספקת סיוע מאסיבית מצד ארה"ב ומדינות נאט"ו.

כבר עתה ברור כי ערכו של הסיוע הצבאי בשווי של 20 מיליארד דולר לא יסולא בפז. מערכות הנשק החדישות וארטילריה מדויקת ארוכת־טווח (עד 80 ק"מ) ובראשן רקטות HIMARS, לצד כלי טיס בלתי מאוישים מתקדמים, מאפשרים לצבא האוקראיני לפגוע מרחוק במתקני צבא ובאמצעי לחימה רוסיים בחצי האי קרים ובמקומות נוספים.

לעתים הם אף בולמים את התקדמותו של הצבא הרוסי וכובשים מחדש יישובים ומחוזות שנפלו לידיו, במזרח ובדרום המדינה, כמו באזור חרקיב וחרסון. מה שתואר כ"בליצקריג" להפלת הממשל בקייב ומוגדר תמידית בידי פוטין כ"מבצע צבאי מיוחד", הוא הרבה מעבר לעימות מקומי על עתיד אוקראינה וביטחונה. זוהי מלחמת התשה רצחנית, החורגת מגבולותיה הטריטוריאליים. מדובר במאבק גלובלי נטול גבולות, זמן ומרחב בין רוסיה לארה"ב ומדינות נאט"ו על הסטטוס־קוו הקיים ועתיד הסדר העולמי – שסיומו אינו נראה באופק.

מנקודת מבט אוקראינית, המאבק של "להיות או לחדול" יצר חיץ ברור ובידול מרוסיה, המוביל לאחדות ולסולידריות הציבור, תוך גיבוש וחיזוק הזהות הלאומית שלו. מנקודת מבטו של פוטין, מדובר במאבק קיומי מסוג שונה, ללא תג מחיר הומני או רציונלי. זוהי מלחמת חורמה אכזרית וחסרת גבולות ומגבלות, כזאת שתוביל בכל מחיר לניצחון על אוקראינה – שאיננה נתפסת כישות לגיטימית בעיניו.

זהו מאבק אידיאולוגי עמוק והיסטורי המתחולל בו־זמנית בכמה חזיתות וממדים בין הפדרציה הרוסית לבין ההגמוניה האמריקאית על מעמדה, השפעתה וכוחה של רוסיה בזירה הבינלאומית. כל זאת נוכח היחלשות ארה"ב והדומיננטיות המוסרית־מדינית־צבאית שלה בעולם, לצד השינויים שחלו ביחסים שבין המעצמות, במפת האינטרסים והעוצמות שלהן.

לא נותנים גז

למרות הסנקציות הכבדות שהוטלו על מוסקבה, על פוטין ועל האוליגרכים הרוסים ברחבי העולם, לרבות ניתוק הבנקים הרוסיים ממערכת "הסוויפט" העולמית – המלחמה נמשכת. שימוש בנשק הסנקציות הבינלאומיות שנועד להרתיע, נכשל בטווח הזמן המיידי ואף הפך ל"חרב מתהפכת" מול מדינות אירופה וארה"ב.

וכך, לא רק שהנזק לכלכלה הרוסית הוא נסבל, אלא שהרובל חזר אל שער החליפין שלו מלפני הפלישה, המסחר והכלכלה מתפקדים והמערכת הפיננסית צוברת עודפים בסחר החוץ שלה. לפי הפרסומים האחרונים, השווי המצטבר של רכש הגז, הנפט והפחם הרוסי על ידי איחוד אירופה, נאמד כיום ב־24 מיליארד דולר, והכלכלה הרוסית צפויה לגרוף עד סוף השנה סך של 321 מיליארד דולר מיצוא אנרגיה.

מצד שני, בעוד היקף יצוא הנפט של רוסיה הגיע לפני המלחמה לכ־5 מיליון חביות ביום – כ־12% מהיקף היצוא העולמי, הידוק הסנקציות נגדה מצד מדינות איחוד אירופה הוביל לצמצום בהיקף של כ־60% מיצוא הנפט שלה אליהן, הצפוי להצטמק עד סוף השנה לכ־90%, מה שמסתמן כאחת הסנקציות הדרמטיות ביותר שמוטלות על הקרמלין.

וכך, על אף הזינוק החד שחל במחירי "הזהב השחור" בחודשים האחרונים (מ־75 דולר לחבית נפט לשיא של 139 דולר בחודש מרץ), מדינות האיחוד עדיין תלויות ברוסיה ורוכשות ממנה נפט גולמי בשווי של 400 מיליון יורו ביום.

אם לא די בכך, נוכח צמצום צריכת הגז שלהן ב־15% ממוסקבה (האחראית ליצוא 38% מהגז הטבעי לאירופה) פוטין, כתגובה, החל להגביל משמעותית את אספקתו למדינות האיחוד ובהן גרמניה, צרפת ואיטליה. צעד זה גרר תגובת שרשרת הכוללת בין השאר הגברת מחלוקות פנימיות בקרב מדינות האיחוד, מחסור בהיצע גז טבעי וזינוק של פי חמישה ממחירו הרגיל.

כבר עתה ברור כי רוסיה הפכה את הנפט והגז לאמצעי סחיטה מול מדינות המערב, התרות אחר מקורות חלופיים ברחבי העולם (דוגמת ארה"ב, הודו ותאילנד), בד בבד עם קיצוץ בצריכת האנרגיה.

הימשכות המלחמה והסלמתה מגבירות את אי־הוודאות והחששות מפני האטת הפעילות הכלכלית הגלובלית. אלה גורמים לעליית מחירים, לזינוק באינפלציה ובמדדי העוני ברחבי העולם, ועלולים להוביל לירידה נוספת בשיעורי הצמיחה הכלכלית של מדינות האיחוד ואחרות.

הכלכלה הרוסית צפויה להתכווץ השנה בכ־6.5%, אך במקביל נרשמה ירידה משמעותית בפעילות הכלכלה הגרמנית, הצפויה לצמוח בשיעור צנוע של 1.8%, בהשוואה לתחזית של 4% צמיחה לפני המלחמה.

בנוסף, בשל חלקה האסטרטגי של רוסיה בשוקי הסחורות החקלאיות בעולם הקשורות גם לאוקראינה, מסתמן כי החרפת הסנקציות נגד מוסקבה יצרה גלי הדף שהובילו לזינוק חד במחירי המזון וחומרי הגלם בעולם, אשר פגעו במיוחד באוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינות המתפתחות באסיה ובעיקר באפריקה, מה שהחמיר את ממדי המשבר התזונתי העולמי.

השלכות גיאופוליטיות

מנקודת מבטו של פוטין, המוּנע מתוך תשוקה לכוח, שנאה לאוקראינה ולמערב, ושאיפה לחזור לימי האימפריה הצארית, אין כוח בעולם שיכול לעצור אותו. בעיניו, התועלת הכרוכה במאבק ממושך באוקראינה – חרף הסנקציות הכבדות המוטלות על רוסיה ועליו באופן אישי – עולה על המחיר. כך שבהיעדר תחושת איום ממשית, גבולות או נורמות שיכולות לבלום אותו, ראש הקרמלין ממשיך לכתוש את שכנתו.

בראייה גיאופוליטית, ביטחונית וכלכלית רחבה, המערב נכשל בהבנת האינטרסים, המטרות והכוונות של ראש הקרמלין. אומנם הסנקציות הבינלאומיות, חריפות ככל שיהיו, מבודדות את רוסיה מהקהילה הבינלאומית ומהכלכלה העולמית ופוגעות בטווח הארוך במערכת הפיננסית שלה, וכן בשרשרת הייצור, התפוקה ואספקת המוצרים והשירותים העולמית, אך עד היום הן לא הרתיעו את ה"דוב הרוסי", אלא להפך.

באופן פרדוקסלי, ייתכן שהן מעודדות אותו להמשיך את המלחמה באוקראינה, ללכת עד הסוף ואף להשתמש ב"נשק יום הדין" כדי להשאיר אחריו אדומה חרוכה, במיוחד כשנראים סימנים ראשונים לכך שהמצב משתנה לרעתו של הצבא הרוסי.

יתרה מכך, ייתכן שהן מעודדות אותו להמשיך להיאבק ובכך לשדר מסר לוחמני לגורמי פשע וטרור קיצוניים הפועלים ברחבי העולם (דוגמת חיזבאללה, גורמים נאו־נאציים ולוחמי מיליציית שכירי החרב "וגנר"), להשתלב במאבק באוקראינה.

יתר על כן, ייתכן שמאבקו של פוטין מדרבן גורמים קיצוניים אלה ליזום מהלכים שיחוללו כאוס וחוסר יציבות, שידרדרו את המצב הפוליטי־ביטחוני באופן שישפיע על גיבושו של סטטוס־קוו חדש באירופה ומחוצה לה, כשהם אלה שמכתיבים את הטון והסגנון האלים שלו.

ללא ספק, יום העצמאות של אוקראינה המתקיים בדיוק שישה חודשים לאחר פלישת רוסיה אליה, איננו יום חירות שמח, אלא נקודת ציון משמעותית במאבק על קיומה. המאבק הרצחני הממושך על אדמתה והסיטואציה האכזרית שבה היא נתונה, מזכירים נשכחות ומעוררים זיכרונות קשים מתקופות חשוכות ואפלות בהיסטוריה.

תקופות שבהן התחוללו מלחמות עקובות מדם, שהובילו להרס ולחורבן טוטאלי של אירופה ולהרג של מיליוני אנשים, נשים וילדים חפים מפשע, שכל עוונם התבטא בכך שסיפקו את תאוותו של דיקטטור עריץ (דוגמת היטלר ומוסוליני), שחתר בכל מחיר להיות מנהיג מעצמה עולמית.