"יומן מלחמה" של איתי אנגל, ששודר בשבוע שעבר בתוכנית "עובדה", הוא עדות מצמררת לזוועות הנוראות שהתחוללו בפאתי קייב עם תחילת המלחמה באוקראינה.
דרמה מצולמת, חיה ובועטת המתעדת את המעבר החד, הטרגי עד אימה מימי שיגרה נורמטיבית לימי מלחמה וחוסר שפיות, שחווים על בשרם תושבי קייב וכל שאר אזרחי אוקראינה החל מהפלישה הרוסית ב-24 בפברואר.
"יומן מלחמה" של איתי אנגל, ששודר בשבוע שעבר בתוכנית "עובדה", הוא עדות מצמררת לזוועות הנוראות שהתחוללו בפאתי קייב עם תחילת המלחמה באוקראינה
המעבר ממצב של שאננות וזחיחות דעת למאבק הישרדותי אכזרי ומטלטל, הוא מסע אימתני בין חיים ומוות, כמו גם בין תקווה וייאוש, המנפץ באחת את בועת האשליה של שגרה שלווה.
מדובר בסיפור מלחמה עכשווי ומטלטל, שהוא תיעוד אותנטי ומדמם של מאבקם לחיים של מיליוני אזרחים, שאיבדו באחת את ביתם, משפחתם וזהותם העצמית, והפכו בעל כורחם לקורבנות מלחמת השנאה של פוטין.
התמונות של יומן מלחמה קשות לצפייה ומדברות בעד עצמן. הן פונות אל הרגש ואינן מותירות עין יבשה. הרג חסר הבחנה, אינספור פליטים הנסים על נפשם לצד עיי חורבות והרס עד היסוד של כפרים, מחוזות וערים שלמות באוקראינה, הן עדות אילמת להתמודדות אישית, בלתי-אנושית ובלתי נתפסת, איתה אזרחי אוקראינה מתמודדים מידי יום, כל עוד נפשם בם ועד למועד בלתי ידוע.
התמונות של יומן מלחמה קשות לצפייה ואינן מותירות עין יבשה. הרג חסר הבחנה, אינספור פליטים הנסים על נפשם לצד עיי חורבות והרס עד היסוד של כפרים, מחוזות וערים שלמות באוקראינה
מזעזעות ככל שתהיינה, אין בכוחן של תמונות מונוכרומטיות ומילים קשות לתאר את ממדי ההרג, האימה והחורבן הממשיים הנגלים לעין כל. כל אלה מנציחים את הברוטליות והתוקפנות חסרות-המעצורים של מכונת המלחמה הרוסית, הפועלת בשיטתיות וללא לאות. בפרט כשמהערב ממשיך לעמוד מנגד, לאיים ולגנות.
כששנאה תהומית, סלידה מה"אחר", נרקיסיזם אכזרי ויצרים אפלים של פוטין פוגשים בקורבן, אין מקום לספק. ממדי ההרס, החורבן והכאוס הנורא מתגמדים לעומת מטרת-העל שלו: רצח-עם שיטתי וחסר מעצורים במטרה למחוק את אוקראינה והאוקראינים מהמפה. זאת תוך שימוש ציני מחפיר באלימות אימתנית והתעללות מחרידה באוכלוסייה חסרת-אונים, כפי שכל אלה משתקפים בעין המצלמה.
רגעים אפלים של פחד, אימה ומוות טרגי של אזרחים תמימים לצד רגעי גבורה ומאבק סיזיפי של צעירים אוקראינים הנלחמים בגפם כנגד כל הסיכויים בצבא הרוסי, מונצחים בתמונות, קולות וצלילי מוות אינסופיים על ידי איתי אנגל ואדי ג'ראלד הצלם.
רגעים מצמררים אלה, שסיפקו הצצה חטופה ומטלטלת אל טירוף חושים ותופת חסרת רחמים, נהפכו בזכותם להיות מוחשיים בסלון כל בית בישראל.
כששנאה תהומית, סלידה מה"אחר", נרקיסיזם אכזרי ויצרים אפלים של פוטין פוגשים בקורבן, אין מקום לספק. ממדי ההרס, החורבן והכאוס הנורא מתגמדים לעומת מטרת-העל שלו: רצח-עם שיטתי וחסר מעצורים
בקור רוח, נחישות, רגישות ואומץ לב ראויים לציון, איתי ואדי נטמעו בזירות העימות ותיעדו מקרוב סצנות טרגיות קשות לעיכול של מות ילדים, תינוקות ומשפחות שלמות, ביישובים שנמחקו באחת מעל פני האדמה.
כשברקע נשמעים מטחי ירי וסביבם נופלים פגזים, צמד העיתונאים הנגיש את המראות הקשים והעובדות המצמררות היישר מהשטח. דרך עדשת המצלמה הם העבירו מסר ויזואלי חד, נוקב ואותנטי ההופך את המלחמה של פוטין למאבק מוחשי, מכוער ומפחיד ביותר. הרבה יותר ממה שמילים יכולות לתאר.
בתוך כך, המצלמה המשוטטת בין עיי חורבות וסצנות מוות מדממות, מצמצמת את הפער הפיזי והפער התפיסתי בין מה שקורה בפועל, לבין מה שנדמה לנו שקורה, על רקע הפרשנות הרווחת בשלל ערוצי המדיה והרשתות.
אינספור תמונות וסרטונים מפלצתיים שהולחמו יחד לתיעוד טלוויזיוני אותנטי מטלטל, מזקקים את נרטיב האימה של מלחמה רצחנית, שסופה המר לא נראה באופק. וכך, חודשיים בדיוק מאד פרוץ "המבצע הצבאי המיוחד" באוקראינה, איתי אנגל מקפיד לתעד רגעים אפלים מאוד בהיסטוריה.
הוא מצליח לתווך מציאות כאוטית, שבה המלחמה והאגרסיביות הרוסית מסוכנים מתמיד. בין אם צבא רוסיה יכבוש את אוקראינה ובין אם הניסיון הרוסי ייכשל, פוטין כבר ניצח.
הוא מצליח לתווך מציאות כאוטית, בה המלחמה והאגרסיביות הרוסית מסוכנים מתמיד. בין אם צבא רוסיה יכבוש את אוקראינה או ייכשל, פוטין כבר ניצח
בהיעדר תגובת נגד מוחצת של ארצות הברית וממשלות המערב, הוא ממשיך להיאבק באכזריות ולקרוא תגר על החוק הבינלאומי, תוך שהוא מערער את הסטטוס-קוו והיציבות הפוליטית-ביטחונית שהחזיקה מעמד בזירה הבינלאומית עשרות שנים.
