רצח ראש ממשלת יפן לשעבר שִׁינְזוֹ אַבֶּה הוא רעידת אדמה מהקטלניות ביותר שידעה יפן. כבר עתה ברור כי התנקשות בסמכות בכירה, במיוחד במדינה שמרנית כיפן, המקדשת יציבות, המשכיות וכבוד לסמכות, היא טראומה המטלטלת את כל אמות הספים. מעבר לעובדה שאבה בן ה־67 בא ממשפחה מיוחסת ומשושלת פוליטית חשובה, הוא תפקד הכי הרבה שנים בהיסטוריה של מדינתו כראש ממשלה.

לא זו בלבד, אלא שהוא נורה במהלך נאום שנשא בקמפיין בחירות, במדינה שבה אלימות פוליטית היא אירוע נדיר, והשגת כלי נשק היא משימה כמעט בלתי אפשרית. לכן כבר עתה גוברים שם הקולות המתארים את ה־8 ביולי כ"יום שחור". בעיני היפנים, מדובר באירוע טרגי ששינה סדרי עולם, בדומה למתקפת הטרור על ארה"ב ב־11 בספטמבר והמלחמה באוקראינה שפרצה ב־24 בפברואר.

והאמת חייבת להיאמר. יפן המודרנית לא ראתה מעודה ראש ממשלה כריזמטי ודומיננטי בשיעור קומה כאבה. כאחד המנהיגים הפוליטיים החשובים והבולטים בעשורים האחרונים, עומד אבה מאחורי חזון פורץ דרך שהוביל לחיזוק תדמיתה ומעמדה של יפן בפוליטיקה העולמית.
יציבות והסתגלות

אבה, כאמור, הוא צאצא לאליטה פוליטית ידועה ורבת־עוצמה ביפן. אביו כיהן כשר החוץ בשנות ה־80, וסבו כיהן כראש ממשלה בשנות ה־60. הוא נכנס לפוליטיקה ב־1993, ונסיקתו לצמרת השלטון הובילה לכהונתו כראש ממשלה וכמנהיג המפלגה הליברלית־דמוקרטית בשנים 2006־2007, אך הוא נאלץ להתפטר.

כשנבחר בשנית ב־2012, הוא כבר היה מנוסה בהרבה, מה שסייע לו לכהן כראש ממשלה במשך שלוש קדנציות רצופות, והיה ליחיד בהיסטוריה היפנית ולצעיר ביותר שהחזיק במשרה זו כתשע שנים.

אבה נודע כפוליטיקאי שמרן ולאומני, שנקט גישה אקטיבית ובקו נִצי, בשונה מכל קודמיו. הוא יזם רפורמות כלכליות במסגרת מדיניות שזכתה לכינוי אַבֶּנוֹמִיקְס (Abenomics), שנועדה לחלץ את יפן ממיתון עמוק והובילה לעלייה של 2% בתוצר. נוסף לכך הוא נקט מדיניות חוץ אקטיביסטית בזירה הבינלאומית.

בתוך כך, יזם אבה מהלכים דיפלומטיים שהובילו לביסוס הקשרים של ארצו באסיה ומול סין, וכן לחיזוק תדמיתה ומעמדה בזירה הבינלאומית. אבה, שהרפורמות שלו זכו לתמיכה אזרחית רחבה (כ־70% ב־2014), ספג ביקורת קשה מהאופוזיציה כלפי מהלכיו, שחלקם השפיעו על תדמיתו ועד היום נחשבים לשנויים במחלוקת. המצב הכלכלי בתקופתו אומנם השתפר, אך פחות מהמצופה, וזאת בשילוב עם מצבה הדמוגרפי הרעוע של יפן – ילודה נמוכה והזדקנות מהירה של אוכלוסייתה.

כשועל פוליטי ותיק, הוא נאלץ להודיע על פרישתו מראשות הממשלה באוגוסט 2020 בשל החמרה במצבו הבריאותי. זו לפחות הייתה הסיבה הרשמית. עם זאת, הוא המשיך לכהן כנשיא מפלגת השלטון, שאותה הוביל עד ליום הירצחו. וכך, בזמן שהציבור היפני שקוע באבל עמוק, בבחירות לבית העליון של הפרלמנט שנערכו השבוע, התחזקה מפלגת השלטון בהובלת ראש הממשלה הנוכחי, פומיו קישידה. אף שלא מדובר ברצח של מנהיג מכהן, כמו קנדי או רבין, מבחינת היפנים מדובר באירוע טראומטי, המטלטל את תחושת הביטחון, הנינוחות ובעיקר היציבות השלטונית.

אבה לא היה עוד דמות בנוף הפוליטי, אלא אייקון מדיני רב־עוצמה. שילוב הכריזמה והאמביציה שלו, נחישותו ועמדתו הנִצית, הרפורמות שיזם והמהלכים שהוביל בפוליטיקה היפנית, האזורית והבינלאומית, הם שהפכו אותו לאחד המנהיגים החשובים והמשפיעים שידעה יפן עד היום. אך במדינה למודת אסונות, שבה יציבות והמשכיות צרובות בזהות הלאומית, ההסתגלות לוואקום שנוצר קצרה ביותר.

למעשה, ייתכן שדווקא בשל ההתנקשות, צפוי כי יורשו של אבה ידבוק במדיניותו, לפחות בטווח הקצר, ואף ידחוף למימוש יעדיו ובהם התנעת הצמיחה הכלכלית, שינוי החוקה המגבילה את הצבא והגדלת תקציב הביטחון מעבר ל־1% מתקציב המדינה. אלה יאפשרו התעצמות צבאית, בפרט כשרוחות מלחמה מנשבות באזור מצד רוסיה, קוריאה הצפונית וסין.

מדיניות חוץ אקטיבית

עוד בחייו עשה אבה מה ששורה ארוכה של ראשי ממשלה כשלו בו. כמו קודמיו הצהיר כי בכוונתו להשקיע בצמיחתה של יפן, אך בד בבד פעל להפחתת תלותה בארה"ב ואף הציג חזון בר־מימוש ומדיניות חוץ אקטיבית. אומנם יפן, עם כ־127 מיליון תושביה, היא הכלכלה השלישית בגודלה בעולם לאחר ארה"ב וסין, אולם בעשורים האחרונים היא סובלת מקיפאון ומהיעדר צמיחה, לצד השפעה בינלאומית מוגבלת וקשיים דמוגרפיים.
תנאי כניעתה ב־1945 ותלותה באינטרסים האמריקאיים הכתיבו ליפן מדיניות חוץ פסיבית וחולשה צבאית. בנוסף, היותה מוקפת אויבים (סכסוכים טריטוריאליים עם סין, רוסיה, קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית) ונטולת חומרי גלם ומשאבי אנרגיה – השפיעו רבות על יחסיה המדיניים ותפיסת הביטחון שלה.

וכך, כשהוא נוקט גישה ריאליסטית, פרגמטית ונחושה, ומתאים את קווי המדיניות לנסיבות הקיימות, לתהליכים ולשינויים במאזן היחסים, ניסה אבה לשקם את יחסיה של יפן עם רוסיה, נזהר שלא להיגרר לקונפליקטים עם סין וקוריאה הצפונית, ואף השמיע הצהרות מפויסות לגבי חיזוק היחסים עם מדינות האזור ובהן וייטנאם ואינדונזיה. בנוסף, הוא הקים לראשונה בתולדות יפן את המועצה לביטחון לאומי ופיתח תוכנית אסטרטגית לביסוס תפקידה כמנהיגה אזורית. כל זאת תוך הרחבת הקשרים שלה בדרום־מזרח אסיה ושימוש בתמריצים כלכליים להבטחת יציבות ביטחונית.

במהלך כהונתו ביקר אבה בלא פחות מ־76 מדינות וערך כ־600 מפגשי פסגה. כמו כן, דאג לחיזוק הברית הביטחונית עם ארה"ב ולטיפוח הממד הכלכלי ביחסים המורכבים עם רוסיה. זאת לצד הקמת שותפויות ביטחוניות מולטילטרליות, דוגמת ה־"Quad" בין הודו, אוסטרליה, יפן וארה"ב; פיתוח הסכמי כלכלה וסחר עם מדינות האזור ואוסטרליה; וטיפוח הקשרים עם ארגונים בינלאומיים ובראשם האיחוד האירופי וברית נאט"ו.
אבה, שהיה אוהד ישראל, אף תרם רבות לחיזוק היחסים בין המדינות, שנמצאים בתנופה עצומה בשנים האחרונות. הוא היה מנהיג רב־עוצמה שדגל בריאל פוליטיק והצעיד בהצלחה את יפן קדימה. הוא קרא נכון את המפה ונקט מדיניות פרגמטית שתאמה את האירועים בארצו, כמו גם את התהליכים שהתחוללו באסיה והשינויים במפת יחסי הכוחות בעולם.

ועדיין, מנקודת מבט רחבה ושונה מכל מה שהכרנו עד כה, חשוב להבין כי מדובר בהזדמנות נדירה עבור יפן לשפר את מעמדה והשפעתה על הפוליטיקה העולמית. זאת במיוחד נוכח השינויים הגלובליים המתחוללים כיום בזירה הבינלאומית, התמורות במאזן האינטרסים והעוצמות של המעצמות, ועל רקע העברת כוח הכובד לאסיה.

כשברקע מתחוללת מלחמה באירופה ומתחזקים האיומים הגרעיניים והקונבנציונליים מצד רוסיה וקוריאה הצפונית, יפן מוצאת את עצמה במגננה, כשבמקביל היא מתחרה מול סין על השגת שטחי שליטה והשפעה במרחב הימי סביב אסיה. אם לא די בכך, הרי שחיזוק קשרי סין־רוסיה מגביר את החשש ביפן, כמו גם בקרב הממשל האמריקאי, מפני חזית משותפת שלהן כנגד יפן והמערב.

שילוב קשת האיומים הללו מגביר את הלחץ ביפן לחזק את הצבא ולנטוש סופית את העמדה הפציפיסטית. נכון שמדובר בהחלטה היסטורית מהותית, אך זהו רגע האמת עבור יפן, שבו עליה לבחור אם ליטול את המושכות ולהצטרף למועדון המדינות החזקות המכתיבות את רצונן, או להישאר פסיבית ונתונה לסחטנות.