מנקודת מבט ישראלית הגעתו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לטהרן, בדגש על מפגשו עם ארדואן בפורום אסטנה, הוא אירוע מכונן ובעל חשיבות עצומה. מדובר בתזמון קריטי, שבו על ישראל לפעול במהירות ובתחכום רב מול טורקיה, כשברקע מתחוללים שינויים רבים ובלתי צפויים במפת היחסים והאינטרסים במזרח התיכון. בעבור ישראל זוהי הזדמנות יוצאת דופן להדק את היחסים עם אנקרה ולהעביר מסר חד־משמעי וברור לנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, שלפיו מצופה ממנו שלא יחבור לפוטין ולחזית הרוסית־איראנית.
כבן ברית של המערב, ובייחוד לאחר שתיווך במשבר שהתחולל לאחרונה בין איראן לישראל על אדמת טורקיה, חשוב להדגיש בפניו גם את תרומתה של ארצו לברית מדינות ערב המתונות, המוקמת במזרח התיכון לבלימת האיום האיראני. כל זאת נוסף על חשיבותה הגיאופוליטית של טורקיה בזירה הבינלאומית בהיותה חברת ברית נאט"ו וכמועמדת לחברות באיחוד האירופי, הפועלת להרחבת מקורות האנרגיה וקשרי הסחר שלה בעולם.
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן סיים את ביקורו הרשמי בסעודיה, ואף "ישר קו" עם יורש העצר בן סלמאן ודן איתו בין היתר בענייני הקמת ברית ביטחונית אזורית מול האויב השיעי. פוטין, מנגד, נמצא בעמדת מגננה. הוא מגיע בהתראה קצרה ובהולה לטהרן כדי לפגוש את נשיאי איראן וטורקיה ולהקים את "ברית החלשים". בברית זו איראן היא "הילד הרע" ומעין בת־ברית ושותפה של רוסיה, בעוד טורקיה היא נכס אסטרטגי פוטנציאלי עבורה לחיזוק מעמדה ותדמיתה מול המערב.
כאן חשוב להסביר כי בעבור ראש הקרמלין, הפועל מעמדת חולשה, בעיקר לנוכח הסנקציות החריפות המוטלות על רוסיה ובידודה הבינלאומי, הסדרת מאבקי הכוח בסוריה – וכל שכן, סוגיית אספקת הכטב"מים מאיראן – הם רק סיפור כיסוי לדבר האמיתי. כשטבעת החנק מתהדקת על צווארו, המפגש בטהרן, ובעיקר ניסיונו של פוטין לנכס את טורקיה, הם מניפולציה דיפלומטית שנועדה למשוך תשומת לב עולמית.
מעבר לכך, מפגש אסטנה הוא קרש הצלה שנועד לשמור על נכסיה ועל קשריה האסטרטגיים של רוסיה עם מדינות המזרח התיכון. זוהי הזדמנות פז עבור ישראל להוביל מהלך שיטרפד את מהלכיו של פוטין ויקדם את האינטרסים של המערב ואת שלה מול טורקיה.
