לדימיר פוטין, נשיא רוסיה, תיאר לאחרונה את הסנקציות הבינלאומיות, המבודדות את רוסיה והולכות ומתהדקות כלפיו, בלשון חריפה, שאיננה משתמעת לשתי פנים. בעבורו, הן 'קזוס-בלי', עילה מוצדקת להכרזת מלחמה כלפי המערב. בתוך כך, הוא הזהיר מפני אכיפת אזור אסור לטיסה מעל אוקראינה והצהיר כי פעולה זו תגרור את רוסיה, החמושה בנשק גרעיני, לעימות צבאי כולל באירופה.
מנקודת מבטו, המטרה מקדשת את האמצעים. אין גבולות ומגבלות לשימוש בכוח מול אוקראינה, והוא איננו "עוצר באדום". העובדות מדברות בעד עצמן: לאחר שכוחות רוסים השתלטו על זפוריז'ה, תחנת כוח גרעינית גדולה בדרום אוקראינה, כונסה ישיבת חירום של מועצת הביטחון של האו"ם. שגרירת ארצות הברית לאו"ם, לינדה תומאס-גרינפילד, טענה כי "העולם חמק בקושי מאסון גרעיני".
לצד אזהרת המערב, פוטין הוסיף ושיגר איומים מפורשים גם כלפי וולודומיר זלנסקי, נשיא אוקראינה. הוא קרא ל"דה-מיליטריזציה" ופירוז מנשק לצד "דה-נאציפיקציה" וסילוק הניאו-נאצים מהנהגת המדינה. בנוסף, הוא דרש שאוקראינה תישאר נייטרלית במסגרת המאבק של מדינות נאט"ו והמערב נגד רוסיה והצהיר כי התנגדות עזה של אוקראינה לפלישה הרוסית, תגרור אסון שיפגע בה אנושות.
במקביל לשלל ההצהרות והאיומים בתקשורת, מנהיג הקרמלין פועל על פי מתווה מדיני וצבאי מפורט ומתוכנן לפרטי פרטים, תוך שהוא ממשיך להפגיז ולכתוש את השכנה ממערב. בזמן שמספר ההרוגים באוקראינה עולה משעה לשעה, ולמעלה ממיליון פליטים נמלטים על נפשם, בהם כחצי מיליון ילדים, פוטין איננו בוחל באמצעים. הוא פותח בשורה של צעדים דרקוניים ומטיל מגבלות נוקשות על חופש העיתונות וחופש הביטוי ברוסיה, חוסם את הגלישה ברשתות פייסבוק וטוויטר במדינה ומעביר חוק שמאפשר לכלוא לשלוש שנים כל מי שיקרא לסנקציות עליה. אלו צעדים שטרם נראו כמותם בעשורים האחרונים ובמיוחד, מאז נפילת ברית המועצות והגוש הסובייטי ב-1991.
קונדוליסה רייס, מזכירת המדינה האמריקנית והיועצת לביטחון לאומי בממשל ג'ורג' בוש האב, תיארה את פוטין כ"בלתי יציב ובעל שיגעון גדלות". הנשיא ג'ו ביידן ובכירי ממשל במערב רואים בו מנהיג פרוע ולא-רציונלי. זאת בזמן שמומחים מתחום הפסיכולוגיה מזהים אצלו נרקיסיזם וחוסר מודעות לסיכונים. בהיותו מונע משנאה תהומית למערב ותשוקה עצומה לכוח, אין ספק כי מדובר באדם חזק וקיצוני, ערמומי ומסוכן וככל שנוקפות השעות, מצטייר פרופיל אישיותי של רודן אלים, אכזר, רצחני וחסר מעצורים. עם זאת, חשוב להבין, שמדובר בדיקטטור רציונליסט וקר רוח, הנוקט חישובי עלות-תועלת פרגמטיים ופועל באופן מחושב ומתוכנן למימוש מטרת-על שאפתנית ויוצאת דופן בקנה מידה גלובלי.
מנהיג הקרמלין מודע היטב לפערים באינטרסים בין רוסיה לארצות הברית והמערב, ההבדלים בעוצמות וברצינות הכוונות. עם זאת, ככל שהלחץ הבינלאומי גובר, פוטין, הנמצא במצוקה, הופך למסוכן יותר ויותר ועלול להוביל מהלכים קיצוניים וחסרי תקדים. פרדוקסלי ככל שזה יישמע, תיאור הסנקציות הבינלאומיות על ידו כקזוס-בלי, היא קריאת מצוקה לצד אזהרה של אדם המוכן להתאבד כדי להשיג את יעדיו. כשהוא נוקט בשלל הצהרות, איומים ומסרים מפולפלים הוא זורה חול בעיניו של המערב, המתקשה להבין כי למעשה הוא קורא לו לעצור ולהחזיק אותו, לפני שהוא "יאבד את זה לגמרי" וישתמש בנשק יום הדין. בתוך כך, הוא מגלגל את האחריות למהלכיו הקיצוניים כמו גם לתוצאותיהם כלפי הצד השני, שעדיין איננו מפנים, שהוא איננו מבין את גודל הפער בין הצדדים.
לכן, זהו הרגע להתעורר ולהתפכח מ"משאלת לב" וממצג שווא, למציאות חדשה ואלימה המוכתבת על ידי מנהיג הקרמלין. הגיע השעה להפנים כי שימוש אגרסיבי בסנקציות בינלאומיות נכשל כישלון חרוץ. זוהי "חרב מתהפכת" שלא רק שאיננה בולמת את פוטין, אלא להיפך. היא מדרבנת אותו להמשיך לפעול, לכפות שימוש בכוח צבאי ובאלימות דורסנית וחסר הפשרות, העלולים להוביל לתוצאות הרות אסון. קיצוני ככל שיהיה, מעבר למאבקו הכוחני על אגו ושררה, הוא כבר ניצח במלחמה. בעבורו, המלחמה איננה על עתיד אוקראינה, אלא הרבה מעבר. המלחמה נועדה לשבש את הסטטוס-קוו באירופה, לחולל שינוי עולמי רדיקלי ולהפוך למעצמה עולמית כבימי האימפריה הסובייטית.
