המתיחות בין ישראל לאיראן הולכת ומחריפה בשבועות האחרונים. כשברקע גובר המאבק החשאי בין אנשי הצללים בישראל לבין כוח קודס האיראני, המלחמה התקשורתית־תודעתית בין הצדדים אף היא מעלה הילוך ומקצינה. אתמול (שני) הותר לפרסום כי לפני כחודש סוכל פיגוע איראני נגד ישראלים בטורקיה, וכי המטה ללוחמה בטרור ניסח אזהרה שלפיה קיים איום ממשי לפגוע בישראלים וביהודים שם ובמדינות נוספות. 

העובדות מדברות בעד עצמן: חיסול קצינים של משמרות המהפכה האיראניים, ובראשם סגן מפקד יחידת עילית של כוח קודס, בנוסף להרס של עשרות מל"טים איראניים בבסיס פרצ'ין שבמערב המדינה, הם אינם עוד "מכה קלה בכנף".

מדובר בחיסול של ראש יחידת המתנקשים האיראנית, האחראית לחטיפות ולהתנקשויות באזרחים ישראלים וזרים ברחבי העולם, לאור יום ובלב טהרן. ואם לא די בכך, הרי שהפגיעה במתקן הסודי שבו נערכו בעבר ניסויים הקשורים לפיתוח טכנולוגיות גרעיניות, ראשי נפץ גרעיני ומל"טים מתקדמים – בוצעה באמצעות רחפנים מתאבדים ששוגרו מאתר סמוך באזור הבירה. 

מנקודת מבט רחבה, זהו הישג משמעותי וחשוב לישראל במסגרת המאבק האסטרטגי, האופרטיבי והתודעתי העולמי נגד איראן. מעבר לפגיעה הקשה בדרג הבכיר בשדרת הפיקוד הצבאי־מודיעיני ולנזק שנגרם למרכז המחקר הגרעיני־ביטחוני, מדובר בפגיעה ביוקרתו של המשטר בטהרן ובתדמיתם של העומדים בראשו.

זאת במיוחד על רקע קריסת מתווה השיחות והמגעים האינטנסיביים שהתקיימו לאחרונה בנושא הסכם הגרעין, לצד גילוי הגניבות והמִרמה של משטר האייתוללות, שנחשפו בשבועיים האחרונים. וכל שכן, לנוכח שינוי האסטרטגיה שבה נוקטת ישראל כלפי איראן, הגברת המאבק והעברת זירת העימות לתוך שטחה, תוך הגברת הלחצים הצבאיים, המדיניים והכלכליים המופעלים עליה במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית נגדה. 

אין ספק כי פגיעה זו עלולה להגביר משמעותית את חוסר האמון והתמיכה של הציבור האיראני במשטר, שבא לידי ביטוי בסדרה של מחאות הולכות ומתחזקות במציאות של מצוקה כלכלית קשה שגורמות הסנקציות הכבדות המוטלות על איראן מאז 2015.

חשוב להבין כי עבור המשטר באיראן, חיסול ממוקד של אנשי משמרות המהפכה, בדגש על האליטה של כוח קודס ופגיעה באתר מחקר ביטחוני כמו גם במדעני הגרעין, נתפס כפגיעה משמעותית ב"בטן הרכה" שלו. מאבק נחוש, אגרסיבי ואסרטיבי מצד ישראל, המתנהל בו־זמנית ובמקביל נגד הכוח הצבאי־קונבנציונלי של איראן ובעיקר נגד מאמציה לפתח יכולת גרעינית ותוכנית גרעינית, עלול להיות טריגר שיוביל להסלמה נוספת במאבק, ולו כדי להציג הישג צבאי משמעותי ולהציל מעט מהכבוד הלאומי, האגו והמוניטין שנרמסו.

אם לא די בכך, הרי ששינויים המתחוללים במזרח התיכון, ובהם התקרבות ישראל למדינות הסוניות הפרגמטיות במסגרת "הסכמי אברהם" וחיזוק הבריתות האזוריות ושיתופי הפעולה הפוליטיים־כלכליים עם איחוד האמירויות ובחריין, כמו גם עם מצרים וטורקיה, מחזקים את יוקרתה, השפעתה ומעמדה האזורי של מי שמכונה "השטן הקטן". כל אלה הם איום ביטחוני־קיומי בעיני המשטר האיראני.

בנוסף, וייתכן שיותר מכל, הצהרות פומביות והתרברבות תקשורתית של גורמים בכירים במערכת הביטחונית הישראלית אינן רק התרסה פומבית ובוטה כלפי ראשי המשטר האיראני. מדובר בהשפלה תדמיתית בעיני הציבור המקומי והבינלאומי, ובמבוכה קשה שאיראן אינה יכולה להתעלם ממנה.

וכך, מעבר לעובדה שמדובר בעליית מדרגה במאבק קשה ומורכב המתחולל נגדה, הלגלוג וההתרברבות המיותרת במדיה הבינלאומית הם שגיאה קריטית העלולה להגביר את המוטיבציה האיראנית לייצר תגובת־נגד הולמת, כזו שעלולה לגבות מחיר יקר בחיי אדם.