המאבק הרצחני של פוטין באוקראינה נכנס לשבוע השמיני, והעובדות בשטח אינן מבשרות טובות. טביעתה של "מוסקבה", ספינת הדגל של צי הים השחור הרוסי, ביום רביעי שעבר, כתוצאה מפגיעת טילים אוקראיניים, מהווה מכה קשה לקרמלין.
מעבר לפגיעה האנושה בספינת המלחמה המרשימה ביותר, ששירתה את הצי הרוסי כשמונה עשורים, ומעבר לנזק הכבד שנגרם כתוצאה מכך למרכז הפיקוד והשליטה, כמו גם למערכת ההגנה האווירית של כלל הצי הרוסי בים השחור, מדובר בפגיעה ביוקרתו של הצבא, ובעיקר בתדמיתו של פוטין, העומד בראשו.
בנוסף, ובמסגרת גישת ה־Zero Zoom-Game (הפסד של האחד הוא הרווח של האחר), בין אם היא בוצעה ישירות באמצעות טילי "נפטון" אוקראיניים ו/או תוך סיוע של כוחות נאט"ו והמערב, הטבעת ספינת המלחמה הרוסית מהווה הישג צבאי חשוב ביותר עבור אוקראינה, ואף מעבר לכך. זהו ניצחון תעמולתי ותדמיתי עצום עבור הנשיא ולדימיר זלנסקי במסגרת המאבק התודעתי העולמי שאותו הוא מוביל על במת העולם מאז פלישת רוסיה לאוקראינה ב־24 בפברואר.
הטבעתה של ספינת הדגל היא אירוע חשוב כשלעצמו, כל שכן כשהיא מצטרפת לסדרת כשלים קודמים, שלא לומר חולשות קריטיות, של מכונת המלחמה הרוסית, כפי שהן באות לידי ביטוי לאחרונה. דיווחים ברשתות החברתיות מתארים את המורל הנמוך בקרב הכוחות הרוסיים הנלחמים על אדמת אוקראינה, בניגוד בולט למורל הגבוה שמאפיין את הכוחות האוקראיניים. בנוסף, לפי הערכות צבא אוקראינה, עד כה נהרגו בקרבות כ־18 אלף חיילים רוסים, לרבות מפקדים וקציני צבא בכירים, ולא 1,350 חיילים, כפי שמפרסמת מוסקבה.
אם לא די בכך, הרי שבימים אלה נחשפת מגמה חדשה ההולכת ומתרחבת בצבא רוסיה, אשר משקפת תמונה עגומה יותר. ממקורות שונים ברוסיה, כולל פרסומים של ארגוני סיוע משפטי (דוגמת Agora legal-aid NGO), מסתבר כי יותר ויותר חיילים מסרבים כיום לשוב לשטח אחרי חופשה בביתם כדי להילחם ולהרוג את אחיהם האוקראינים.
סירובם של אלפי לוחמים ויוצאי יחידות צבאיות להשתתף ב"מבצע צבאי מיוחד" באוקראינה, שלא לומר מלחמה רצחנית בניהולו של הרודן האכזר, מקשה על ההיבט האופרטיבי וההיערכות מחדש של מכונת המלחמה הרוסית לקראת המאבק במחוז דונבאס שבמזרח המדינה. מעבר לכך, סירובם מצביע על חוסר אמון של הציבור הרוסי בפוטין ובמטרות המלחמה, במיוחד לנוכח ממדי ההרג והרצח ההמוניים באוקראינה.
אין ספק כי טביעתה של ספינת הדגל הרוסית עלולה להגביר משמעותית את חוסר האמון וחוסר התמיכה הציבורית בקרמלין ובעומד בראשו. עם זאת, חשוב להבין כי עבור פוטין, הטבעתה של "מוסקבה" נתפסת כפגיעה קריטית ב"בטן הרכה" שלו, ודווקא בשל כך היא עלולה להיות טריגר שיוביל להסלמה נוספת במאבק, ולו כדי להציג הישג צבאי משמעותי ולהציל מעט מהגאווה הסלאבית, האגו והכבוד הרוסי שנרמסו.
אם לא די בכך, הרי שנסיבות קונטקסטואליות, ובראשן הצהרותיהן הפומביות של פינלנד ושוודיה בדבר כוונתן להצטרף לנאט"ו, הן שמספקות לפוטין "תירוץ" להחריף את צעדיו. הן שופכות שמן למדורה ומספקות בידיו את הגפרור שמצית את האש ומגביר את האיום הגרעיני מצד מוסקבה.
