חמישה חודשים לפרוץ המלחמה באוקראינה וסיומה אינו נראה באופק. במסגרת מאמציו הדיפלומטיים של הנשיא ולודימיר זלנסקי לגייס את תמיכת העולם, השבוע צפינו ברעייתו, אולנה זלנסקה, שנרתמה אף היא למשימה. לאחר חודשים במסתור וכחלק ממאבק תקשורתי בינלאומי אינטנסיבי, זלנסקה נפגשה בוושינגטון עם נשיא ארה"ב ג'ון ביידן ורעייתו ג'יל.
חמישה חודשים לפרוץ המלחמה באוקראינה וסיומה אינו ניראה באופק. במסגרת מאמציו הדיפלומטיים של הנשיא ולודימיר זלנסקי לגייס את תמיכת העולם, השבוע צפינו ברעייתו, אולנה זלנסקה, שנרתמה אף היא למשימה.
בנאום מרגש שנשאה בקונגרס, היא הפצירה בבכירים בממשל האמריקאי להמשיך לסייע לאוקראינה עם משלוחי נשק ואמצעי לחימה מתקדמים ובראשם מערכות הגנה.
כל זאת, בזמן שהצבא הרוסי ממשיך לכתוש ולמחוק ערים ואוכלוסיות שלמות מהמפה, להפוך כשליש מאזרחי אוקראינה לעקורים ופליטים ואף לחסום את נמליה האסטרטגיים בים השחור. אם לא די בכך, הרי ששר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, אף הצהיר בשבוע החולף בפומבי על הרחבת יעדי המלחמה.
והעובדות מדברות בעד עצמן. פוטין אינו מסתפק בכיבוש 20% משטחה של אוקראינה. הוא גם אינו נעצר בכיבוש חבל דונבאס והמחוזות הפרו-רוסיים (לוהנסק ודונייצק) שבמזרח המדינה.
למרות ההערכות במערב כי תבוסתו קרבה ועל אף כל הכשלים בניהול אסטרטגי של מכונת המלחמה על ממדיה הטקטיים והלוגיסטיים השונים, הצבא הרוסי מפציץ ללא לאות תשתיות קריטיות במרכז ובמזרח אוקראינה. זאת ועוד, יממה לאחר חתימת ההסכם לשחרור המצור שהוטל על הנמלים בים השחור, צבאו של פוטין הפגיז את הנמל הראשי באודסה ובכך סיכל את המאמצים הדיפלומטיים לפתרון משבר הייצוא החקלאי שלה.
למרות ההערכות במערב כי תבוסתו קרבה ועל אף כל הכשלים בניהול אסטרטגי של מכונת המלחמה על ממדיה הטקטיים והלוגיסטיים השונים, הצבא הרוסי מפציץ ללא לאות תשתיות קריטיות במרכז ובמזרח אוקראינה.
בנקודה זו חשוב להזכיר, כי היו רבים במערב שטענו כי ראש הקרמלין הפסיד את המלחמה כבר ביום הפלישה ב-24 בפברואר או לכל הפחות, לפני כשלושה חודשים, נוכח נסיגת הצבא הרוסי ממחוז קייב ואזורים נוספים. היו גם לא מעט שסברו כי רוסיה תקרוס תחת עול הסנקציות הכבדות והבידוד הבינלאומי שכפו עליה. אך ככל שנוקפים הימים והשבועות חולפים, מתבהרת המציאות הקשה.
אומנם המודיעין הרוסי נכשל בהערכותיו לגבי יכולתו של הצבא הרוסי להשתלט במהירות על ממשל זלנסקי בקייב וטעה בגדול לגבי רוח הלחימה והעמידות של העם האוקראיני, אך לצבאו של פוטין יתרון משמעותי בכוח האש בשדה הקרב והוא כבר השתלט על חלקים גדולים במזרח אוקראינה ובדרומה.
יתרה מכך, לאחר חמישה חודשי מלחמה התמונה המצטיירת שונה בתכלית מהערכות השגויות, שלא לומר אשליות, לגבי תבוסתה של רוסיה. אומנם הצבא של פוטין איבד עד כה כוח אדם רב הנאמד בכ-15,000 חיילים וכ-45,000 פצועים לרבות אלפי טנקים, מסוקים, מל"טים ואמצעי לחימה – אך הוא רחוק מלהתקפל ולסגת. ההיפך הוא הנכון.
שר החוץ לברוב חזר הצהיר כי אוקראינה אינה ישות לגיטימית ואין מקום למשא ומתן. חמור מזה, מדובר במלחמת התשה נטולת גבולות זמן ומרחב. הקרמלין, בנוסף לסיפוח חבל דונבאס, פועל לספח אזורים בדרום אוקראינה ושטחים נוספים שיהוו אזור חיץ בפני התקפות המערב. זאת במיוחד נוכח אספקת נשק מתקדם לאוקראינה ומערכות טילים ארוכי-טווח (עד 80 ק"מ) ובראשם רקטות HIMARS מצבא ארה"ב, הפרושים מזה זמן בפולין, סלובניה ורומניה, החברות בברית נאט"ו.
בעיני פוטין, שהכריז עוד בתחילת המלחמה כי מטרותיה של רוסיה הן פירוק אוקראינה מנשק ומחיקתה מהמפה – סיוע צבאי מאסיבי מצד ארה"ב הוא בבחינת סדין אדום. כל שכן, כשמדובר ברקטות מדויקות ומתוחכמות, המאפילות על אלה המצויות בצבא הרוסי ושמסוגלות לפגוע במרכזי שליטה, בקרה ולוגיסטיקה בעומק שטחה של רוסיה.
אומנם הנשיא ביידן נמנע עד כה מפרובוקציות ואף הכריז כי בכוונתה של ארה"ב לספק כמות מוגבלת של נשק ואמצעי לחימה, אך בעיני ראש הקרמלין, מנגד, מדובר בעקרון מנחה ובעניין עקרוני מהותי וחסר פשרות. כל זאת משום הפגיעה ביוקרתו של הצבא וכל שכן, משום שאינו יכול להרשות לעצמו שינוי לרעה במאזן הכוחות "בשטח" לטובת אוקראינה והמערב.
וכאן המקום להסביר כי על אף הביקורת הרבה המושמעת נגד פוטין והמדיניות הרצחנית בה הוא נוקט הן מבית והן מחוץ, ולמרות הסנקציות הכבדות, החרם והגינוי נגד המדיניות הרוסית מצד רבות ממדינות העולם, רוסיה, פוטין והצבא הרוסי, אינם בצד המפסיד של המשוואה.
יתרה מכך ולמרבה האירוניה, בראיה גיאופוליטית רחבה, פוטין הוא אחד המנהיגים החזקים ביותר הפועלים כיום בפוליטיקה העולמית והוא מי שמוביל ומשפיע על מפת היחסים, האינטרסים ומאזן הכוחות באירופה ובכלל זה, בזירה הבינלאומית. די אם נתבונן על משבר המזון הקטסטרופלי באפריקה, על הכלכלה העולמית וההשפעה האדירה על שוק האנרגיה הגלובלי וכן, על ההידרדרות הביטחונית ומרוץ החימוש הקונוונציונלי והגרעיני ברחבי העולם.
אוקראינה, המדינה השנייה בגודלה באירופה, נאבקת כבר חמישה חודשים על קיומה, כשמדובר במאבק החורג הרבה מעבר לגבולותיה הטריטוריאליים. בימים אלה כשההגמוניה האמריקאית נשחקת ומנגד עולים כוחות חזקים המתנגדים לה, מדובר במאבק גיאופוליטי ואידיאולוגי חריף וחוצה גבולות בין רוסיה לארה"ב והמערב.
זהו אירוע גלובלי מכונן המחדד את הפערים העצומים הקיימים בין העמדות השונות והמטרות של כל אחד מהצדדים כמו גם את הא-סימטריה בין הערכים והאינטרסים הסותרים שלהם. וכך, כשאין מי שיבלום את פוטין, במיוחד נוכח חולשתו של ממשל ביידן והמדיניות האמריקאית, ראש הקרמלין הוא מי שמכתיב נורמות וכללי משחק חדשים בזירה הבינלאומית. חמור מכך, הוא גם מי שמעצב סדר עולמי חדש.
